כאשר נפטר אדם, בהינתן והוא לא השאיר אחריו צוואה קבילה על ידי בית המשפט, חלוקת ירושה בין יורשים יכולה להיות עניין סבוך, מלא מחלוקות ואי-נעימות רגשית, ואפילו בטון צורם. משום כך, ועל מנת לוודא כי היורשים הקרובים מוגנים בזכותם אל הירושה, קובע החוק את הסדרת חלוקת הירושה.

הזכות לירושה בהגדרת החוק

ראוי לציין כי החוק למעשה קובע את הזכאות לירושתו של נפטר על פי דרגת קרבה, וזאת כברירת מחדל. משמעות הדבר היא כי בהינתן צוואה – בין אם כתובה או בעל פה – אשר מוכרת על ידי בית המשפט כתקפה, תהא זו בעלת קדימות על פני החוק. רק והיה והצוואה אינה תקפה בעיני בית המשפט, או במקרים בהם לא הושארה צוואה על ידי המוריש, נכנס החוק לתוקפו בהסדרת חלוקת הירושה.

מעבר לכך, החוק מגדיר את חלוקת הירושה באופן כזה, אשר מציב את בן או בת הזוג והילדים במקום הראשון בעדיפות לזכות על הירושה. מאחר והחוק רואה בתא המשפחתי כראשון בקרבה אל הנפטר, הן מבחינת הזכות לירושה והן מבחינת היות הנפטר משמעותי, בין השאר, כחלק מהיציבות הכלכלית של התא המשפחתי, זכאים קרובים אלו לירושה.

חלוקת ירושה בין בן זוג וילדים נעשית באופן כזה אשר תחילה יש זכאות למחצית הירושה לבן או בת הזוג, ולאחר מכן השאר יחולק בין הילדים באופן שווה. זכאים לירושה זו גם נכדים בשם הילדים, בהינתן והילדים אינם בין החיים בעת ההורשה.

זכאות זו תקפה עבור בן הזוג והילדים גם במקרים של גירושין, לידה לאחר מות המוריש (באם זו התרחשה כ-300 ימים לאחר מותו בלבד), וגם בעבור ילדים אשר אומצו. במילים אחרות, לילדי הנפטר ובן או בת זוגו ישנה את העדיפות מבחינת החוק בענייני ירושה ברוב המקרים.

ירושה של מקורבים מדרגה שנייה או שלישית

ישנם מקרים רבים בהם הירושה תעבור למקורבים אחרים של המוריש, לרוב במקרים בהם מדובר באדם ללא צאצאים או ילדים, וללא בן או בת זוג. במקרים אלו, קובע החוק שתי דרגות נוספות של קרבה וזכאות לירושה:

תחילה ההורים והאחים של המוריש, אשר נחשבים לקרובים ביותר לאחר התא המשפחתי הקרוב (בן זוג וילדים). אלו זכאים לירושה באופן דומה לילדיו של המוריש, כאשר אם אחד האחים נפטר זכאים ילדיו לחלקו בירושה, וכדומה.

לאחר מכן, בהינתן ולא אפשרי לקרובים מדרגה זו זכאות בירושה, עוברת הירושה לסבי ודודי הנפטר. חלוקת ירושה בין יורשים מדרגה זו גם היא מוכרת בחוק לצאצאיהם, בדומה למקרים הקודמים.

בהינתן ולא מתאפשר יורשים משלושת דרגות אלו – התא המשפחתי הקרוב, ההורים והאחים, סבי ודודי הנפטר – אזי קובע החוק כי הירושה עוברת לרשות המדינה. מקרים אלו קיימים ואינם נדירים כפי שנדמה, אם כי אין זו עדיפות ראשונה בעיני החוק וישנה העדפה כללית לכך שבאם ישנם יורשים חוקיים יזכו אלו בחלקיהם בירושה.