צוואה נחשבת לדרך היעילה והבטוחה ביותר לחלק את עזבונו של המנוח על פי רצונו. למעשה, הצוואה מאפשרת למנוח להושיט יד מקברו ולהשפיע על חיי יורשיו. לצוואה תוקף משפטי מחייב כמו פסק דין, זו הצהרה בכתב (ברוב המקרים) שנועדה להסדיר את ענייני חלוקת הרכוש של המנוח לאחר מותו. ללא צוואה, חלוקת העזבון נעשית על פי חוק הירושה.

סוגי צוואות המוכרות בחוק הישראלי

החוק הישראלי מכיר ב-4 סוגי צוואות:

  • צוואה בכתב יד - המוריש כותב בכתב ידו את הצוואה, עליו לחתום עליה ולהוסיף תאריך בכתב יד. צוואה בכתב יד מומלצת ברוב המקרים, כל עוד המוריש מסוגל לכך.
  • צוואה בעל פה – צוואת שכיב מרע מיועדת לאדם הנמצא על סף מוות או רואה עצמו במצב זה, למשל חייל היוצא למבצע נועז בעורף האויב או אדם המתבשר על מוות בקרוב כתוצאה ממחלה. יש לערוך את הצוואה בפני שני עדים השולטים בשפה של המוריש, לאחר חודש הצוואה בטלה. 
  • צוואה בפני עדים – הצוואה כתובה בכתב יד או מודפסת, המצווה חייב לחתום על המסמך בנוכחות שני עדים ולהצהיר בפניהם כי זו צוואתו. המוריש והעדים חייבים לחתום בכתב ידם על המסמך.
  • צוואה בפני רשות – המוריש אומר את צוואתו או מגיש מסמך בכתב ידו לרשות המוכרת בחוק, הרשות יכולה להיות שופט בבית משפט, רשם לענייני ירושה, נוטריון או חבר בבית דין דתי.

כל אדם הנחשב כשיר משפטית יכול לכתוב צוואה כדי לקבוע כיצד יחולק רכושו לאחר מותו, החוק מסדיר את הנושא ומפרט כיצד יש לכתוב את הצוואה ומהי צוואה חוקית.

בחוק הירושה נקבע מי רשאי לכתוב צוואה, חשוב להימנע מהטעויות הנפוצות העלולות לגרום לביטול הצוואה, למשל כתיבת צוואה בכתב יד בנוכחות היורשים, מצב בריאותי ונפשי רעוע וכתיבת הצוואה ללא חוות דעת רפואית המצורפת למסמך ומוכיחה כי המצווה מודע למעשיו וכתב את צוואתו בשיקול דעת ובהיותו צלול. כמו כן, יש להימנע מהכנסת תנאים בלתי סבירים לצוואה וחשוב להקפיד על עריכתה כדי להימנע מביטול המסמך ומקיום הצוואה בגלל פגמים צורניים או אחרים.

כדאי לדעת כי קטינים אינם מורשים לכתוב צוואה, על המצווה להיות לפחות בן 18 ועליו להיות כשיר משפטית, בהתאם לדרישות החוק.

כשירותו של המצווה

סעיף 26 בחוק הירושה קובע כי אם הצוואה נעשתה על ידי קטין, אדם המוכרז כפסול דין או אדם שאינו מסוגל להבחין בטיב הצוואה, ניתן לבטלה. אחד מתפקידיו של בית המשפט הוא לקבוע האם המצווה היה כשיר לכתוב או להורות את צוואתו. בית המשפט בוחן בקפידה האם המצווה היה בעל מסוגלות להבין את פעולת הציווי והאם הוא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית, בריאותית ומנטלית לכתוב את צוואתו.

לכן, במקרים של השפעה בלתי הוגנת יכולים יורשיו של המנוח לפנות לבית המשפט על מנת לפסול את הצוואה, ובמידה והמצווה לא כתב או ערך את צוואתו בהתאם לדרישות הקבועות בחוק, בית המשפט עלול לפסול את הצוואה ולהורות על חלוקת העזבון בין יורשיו על פי דין.