החוק מסדיר ענייני ירושה תחת ההגדרה של יורשים על פי דין. לעניין זה, ישנה הגדרה מוסדרת בחוק מהו סדר היורשים הזכאים לירושתו של אדם אשר לא הותיר אחריו צוואה מסודרת ומוכרת על ידי בית המשפט. גם אם אותו אדם לא הותיר ילדים, נכדים ובן/בת זוג – מכתיב החוק מהו סדר הירושה בקרב שארית בני המשפחה – אחים, הורים, וכדומה. ואכן נשאלת השאלה, בפטירתו של אדם ללא צאצאים או בן/בת זוג, מי יורשו באים יש לו אחים.

סדר הירושה על פי המוסדר בחוק

סדרי הירושה המוכרים בחוק מכתיבים כי לבן או בת הזוג של הנפטר ישנה זכות ראשונים על הירושה, כפי המוגדר בירושה של בן זוג בחוק. לאחר מכן, צאצאים – ילדים ונכדים – אשר להם ישנה זכות על הירושה בהינתן כי בן הזוג אינו זכאי או בין החיים. הצאצאים קודמים בסדר הירושה את הוריו ואחיו של הנפטר, אשר הינם הבאים בתור בזכות לירושה בהינתן היעדר צאצאים זכאים. ולבסוף, סבי ודודי המוריש.

אפשר לראות בסדר ירושה זה מידת קרבה מסוימת המכתיבה את הזכאות לירושה, כאשר הקרובים ביותר – בן זוג, לאחר מכן ילדים – זכאים ראשונים. לאחר מכן, המשפחה הקרובה מבחינת אחים והורים, ולבסוף המרוחקים יותר – הסבים והדודים. החוק אינו מבדיל בעניין זה בין צאצאים בתוך או מחוץ לנישואין, וכן כולל ילדים מאומצים בהכרה בהם כיורשים.

כמו כן, החוק מתעלם למצב הנישואין הנוכחי בהתייחס לילד, וגם אם ההורים גרושים זכאים הצאצאים לירושת הוריהם. אף יתרה על כך, במקרה ובו אישה הרה כאשר הנפטר הולך אל עולמו, זכאי הצאצא לירושה באם ייוולד 300 ימים לאחר פטירת המוריש, קרי תוך כ-9 חודשים. החוק גם מציין כי והיה ואין קרובים ברמות קרבה אלו לנפטר, נכסיו עוברים לידי המדינה.

ירושה העוברת בשם האחים לצאצאיהם

הזכאות לירושה ניתנת להעברה לצאצאים. זאת אומרת, והיה ונפטר אח ללא צאצאים משלו, ללא בן/בת זוג משלו, זכאים לירושה הוריו ואחיו. בהינתן והוריו נפטרו קודם לכן, זכאים רק אחיו. ואם אחיו נפטרו, זכאים צאצאיהם של האחים לירושה בשם הוריהם. במילים אחרות, הזכות לירושה עוברת לילדי האחים במקרה הצורך.

החוק מכיר בזכות המשפחה לרשת את ירושת הנפטר, ובכך הולך לקראת הצאצאים כי יקבלו את זכויות הוריהם בעניין זה. כך שכאשר עומדת בעינה סוגיה – מי יורש אח שנפטר – החוק יודע להסדיר עניינים אלו בקלות יחסית. עם זאת, ישנם מקרים בהם תפוג אותה זכות לירושה, בהינתן קביעת בית משפט או צוואה אשר נמסרה על ידי הנפטר.

צוואה אשר תוקפה אושר על ידי בית משפט, קודמת להסדרים הקבועים בחוק כברירת מחדל. במילים אחרות, כיבוד רצון הנפטר עומד ראשון במעלה בענייני ירושה. באם מצא לנכון בית המשפט לבטל את תוקפה של צוואה – בין אם מטעמי חשש לרמייה או אי-כשירותה של הצוואה, ובין אם מסיבות אחרות – תוקפו של החוק הוא המסדיר את ענייני הירושה.