אחת הסוגיות המשפטיות המעניינות ביותר בתחום הירושות והצוואות, הוא מקרה בו המנוח שם קץ לחייו והותיר אחריו מכתב התאבדות. בית המשפט נדרש מספר פעמים לקבל החלטה עקרונית האם מכתב התאבדות מבטא את הרצון האחרון של המנוח ולכן יש לו תוקף משפטי כמו צוואה או שלא. לכן, חשוב לדעת כי על פי הפסיקות האחרונות בבתי המשפט לענייני משפחה, מכתב התאבדות עשוי במקרים מסוימים לשקף את הרצון האחרון של המנוח ויש לראות במכתב זה כצוואה תקפה ומחייבת.

שיקוף רצונו של המנוח

בתי המשפט לענייני משפחה, כמו גם בית המשפט העליון, דנו בשנים האחרונות במספר תיקים העוסקים בברור התוקף המשפטי של מכתבי התאבדות והאם ניתן להכיר בהם כצוואה. ראוי לציין כי בתי המשפט מעוניינים להגיע להחלטה המשקפת את הרצון החופשי והאמיתי של המנוח. עם זאת, עליהם להתייחס במשנה זהירות גם לנושא הדרישות הצורניות שנועדו להבטיח כי הצוואה חוקית ואמיתית, וכי המצווה כתב את צוואתו בגמירות דעת ולא תחת לחץ נפשי והסחות דעת שונות.

חשוב לזכור כי אדם הכותב מכתב התאבדות, לרוב דקות ספורות לפני ביצוע המעשה עצמו, נמצא בסערת רגשות, ויתכן כי כתב את המכתב והורה על צוואתו, כאשר הוא אינו שלם עם דבריו. לכן, תפקידו של בית המשפט לבחון את המקרה לפרטי פרטים, על מנת לקבל החלטה העומדת להשפיע על חיי היורשים.

באחד המקרים, החליט בית המשפט לקבל את בקשתן של מספר חברות שסעדו את חברתן הקרובה בתקופה בה סבלה ממחלה קשה וממארת, בעוד בני משפחתה של המנוחה לא תמכו בה ולא העניקו לה טיפול מסור. חברותיה של האישה הגישו לרשם לענייני ירושה בקשה לצו קיום צוואה על בסיס מכתב ההתאבדות שהותירה אחריה המנוחה. יורשי המנוחה הגישו התנגדות לבית המשפט וטענו כי הם היורשים החוקיים וכי הירושה צריכה להגיע אליהם ולא לחברות של המנוחה.

בית המשפט דן בתיק והחליט לבסוף כי מכתב ההתאבדות בו המנוחה ביקשה כי כל רכושה יחולק בין חברותיה שסעדו אותה תקופה ארוכה, יוכר כצוואה תקפה לכל דבר ועניין, למרות הטיעונים השונים שהעלו ילדיה של המנוחה. במקרה זה המנוחה כתבה בכתב ידה כי ברצונה לנשל את ילדיה מחלקם בירושה מאחר ולא שמרו עמה על קשר ולא סייעו לה במחלתה. 

כל מקרה לגופו

במקרה מפורסם אחר (פסק דין בנושא ד"נ 40/80 - פאול קניג נ' יהושע כהן), בית המשפט העליון פסק כי מכתב ההתאבדות שהותירה אחריה המנוחה שמתה בנסיבות טראגיות אינו מהווה צוואה, למרות שהמנוחה ביקשה לנשל את בעלה מירושתה מאחר ולטענתה הוא התעלל בה. המנוחה ביקשה במכתב ההתאבדות כי ירושתה תחולק בין אחיה.

עם זאת, במקרה זה בית המשפט לא הכיר במכתבת ההתאבדות כצוואה בגלל כשלים בעריכתה, ומאחר והצוואה לא עמדה בדרישות הצורניות הוחלט לא לאשר אותה. חשוב לציין כי בשנים האחרונות חלו שינויים בחקיקה בדיני ירושה וצוואה, וגם פסיקות חדשות הובילו לכך שבמקרים מסוימים בית המשפט יכיר במכתב ההתאבדות כצוואה לכל דבר ועניין.