פסק דין: נדחתה בקשתו של נכד לגור בדירת בת הזוג של סבו

לרוב איני נוהג לעשות זאת, ולספר בגוף ראשון על התיקים בהם ייצגתי את לקוחותיי. יחד עם זה, אני רואה בהצגת המקרה הבא בפניכם, כשירות ציבורי חשוב שיכול לתרום לכם מאוד במידה ותקלעו לסיטואציה דומה.

לאחרונה הייתי מעורב בייצוג לקוחה שלי, שהיא אחותה של אישה מבוגרת ונכבדה שהלכה לעולמה. תפקידי היה להגן על זכויותיה בצוואה, אותה ערכה האחות המנוחה. על פי האמור בצוואה, המיוצגת על ידי הייתה זכאית כדין לירושת דירתה של הנפטרת. במרכזו של התיק, עמדה תביעתו של אדם צעיר, נכדו של סב שהיה בן זוגה של המנוחה. האחרון טען כי היא ביקשה לקיים צוואה שבעל-פה ולאפשר לו להתגורר כל ימי חייו בדירתה לאחר לכתה. והוא לכן - מיד לאחר מותה, השתלט על דירתה של המנוחה ופלש אליה יחד עם רעייתו, ומתגורר בה עד עצם היום הזה. כבר כשנה תמימה. מבלי שניתן לסלקו ממנה.

במקביל, הגיש הפולש, נכדו של הסב שהיה בן זוגה של המנוחה – התנגדות לקיום צוואתה של המנוחה כלפיי אחותה. בטענה שהובטח לו בעל פה ע"י המנוחה בנוכחות עדים כי ניתנת לו הרשות להתגורר בנכס כל ימי חייו. צוואה זו יש לומר, נערכה בשנת 2014 מול עדים ובה החליטה המורישה כי דירתה תעבור לידי האחות.

במהלך המשפט בית המשפט נענה לבקשתי ונתן אישור לרשום בטאבו את הדירה על שם מרשתי. כך שהיא הפכה להיות בעלת הנכס.

הנכד התובע, בהתייחסו לצוואה שבעל-פה שהעלתה בפניו המנוחה, ביקש לבסס את טענת ירושתו ע"פי מה שמכונה בעגה המשפטית – "צוואת שכיב מרע". עוד הוסיף הצעיר,  כי הצוואה שבעל-פה מול הנפטרת, התקיימה בנוכחותם של עדים נוספים ועמדה בכל הקריטריונים להתקיימותה. מנגד, ייצגתי בשם מרשתי את טענתה, כי הנכד מנסה להשתלט על הנכס אשר ביקשה אחותה המנוחה להוריש לה. וכי לא מתקיימים המבחנים המשפטיים המורכבים להתקיימות צוואה מעין זו במקרה שלפנינו.

בסופו של דבר, השופט החליט לקבל את עמדתי בשם מרשתי, ודחה את הטענה לקיום "צוואת שכיב מרע".

אם ברצונכם לקרוא בהרחבה על המקרה שהצגתי, אני מזמין אתכם ללחוץ כאן בכדי לעבור  לכתבה העוסקת בכך ב- YNET.